היום השמיני באיטליה 

היום השמיני  באיטליה.

  שלום בנים. אני מצליח לשמור על קצב הכתיבה אם כי, כמו שכבר סיפרתי לכם, אני יותר ויותר מתקשה לספר לכם דברים חדשים. הדגש על "חדשים". הינו ב"סייאנה".  והינו "ג'י מיניוני".   והינו ב"פיזה"............  כן!  הינו ב"פיזה".! 

בשתי הערים בהם ביקרנו בבוקר ראינו דברים וכמוהם ראינו גם קודם. ובכל זאת, בכל אחת מהם סיפורים עם שמות חדשים, תמיד מעניינים, מתובלים בהסברים "קונקרטיים" על משפחות עשירות שתמכו ב"כנסיה" כמוסד שלטוני ומנגד עשירים אחרים  שתמכו בבית המלוכה.

הוויכוח והיריבות על השלטון במדינה בין המתיימרים להיות נציגיו של אלוהים לבין נציגי השלטון האזרחי, הביא על איטליה בעבר צרות צרורות. מלחמות בהם נלחמו צבאות פרטיים של  אצילים, וצבאות של "ערי מדינה" , זה כנגד זה, וזה בעד זה, היו עקובות מדם.  את המחיר שילמו הלוחמים שבדרך כלל לא הבינו את פשר הסיבות, והאזרחים התמימים, חסרי העונים, שנשדדו, נאנסו והיו לעבדים של שני הצדדים הלוחמים.

המציאות ההיסטורית המורכבת הזאת, באספקלריה המודרנית העכשווית, כאשר מדברים עליה בקהל, הופכת למקור של חילוקי דעות פוליטיים ואי הסכמות, שבתנאים מסוימים צריך לוותר עליהם, ולא לדון בהם.

הסיפור על "קנוסה".  הוא היה חדש בשבילי. 

"קנוסה" - עיירה קטנה.  המקום אליו הביא האפיפיור גוסטב השביעי את המלך הנרי הרביעי כדי לחתום על כניעה, אחרי שהכריז עליו  נידוי, שהמלך לא היה יכול לעמוד בפניו. לסיפור יש  הרבה דמיון  להתרחשויות היסטוריים ועכשוויים.

ניצול העוצמה התמונה באמונתם התמימה של ההמונים, ל"דה לגיטימציה" של מנהיג, ואפילו אהוב ונאור, מוכרים גם לנו. וקיימת האפשרות, לראות את הדברים גם כך.

 ועל זה מספרים הליצנים: לא מזמן, ברוח ההתפייסות הכללית שעברה על העולם המודרני, נפגשו בכנס בין לאומי, "פופ", "קדי" ו "רבי". שלושתם חשובים וידועי שם.

שאל הרב את חבריו: " תגידו, איך מחלקים אצלכם את הכסף שאתם אוספים? כמה לאלוהים וכמה לכם ?"

אמר ה פופ: "אצלנו, מציירים צלב גדול, על הארץ, גדול כגודלו של האפיפיור, זורקים את כל הכסף לשמים ומה שנופל בתחום הצלב, זה לאלוהים.

 אמר, ה קדי: "גם אצלנו מציירים. אצלינו מציירים קצת ירח, המקפידים יכולים להרשות לעצמם לצייר יותר ירח, עומדים בתוכו, זורקים הכסף למעלה, לא עד השמים אבל למעלה, ומה שנופל בתוכו, לאלוהים."

המתינו המספרים לדברי הרב. הוא התמהמה.

 שאלו אותו: "נו - איך אצלכם? 

 אמר הרב, תוך כדי שהוא מגרד בזקנו: "אנחנו מאמינים באלוהים. הוא האחד ואין שני לו. אצלנו זורקים את הכסף למעלה -  שייקח. מה שהוא רוצה הוא לוקח, והשאר - לנו.  הבעיה היא כמובן לא איך מחלקים אלא מי הגובים. ועל זה יש ויכוח עם שלטונות מס ההכנסה מזמן מזמן.

ב"פיזה" התעכבנו לבקר. הקדשנו למקום יותר משעה לפני שהמשכנו בדרכנו.

הצטלמנו עם המגדל העקום שהוא אטרקציה. נהנינו מהמבנים היפים, הכנסייתיים המקיפים אותו. התפעלנו מאומץ ליבם של המתגוררים לצידו של מגדל בצד הנוטה לפול. ושמענו על המאמצים לשמור עלי

לדעתי ?  לא יתנו לו לפול !!! אין סיבה טובה שיתנו לו. יותר מדי אנשים מתפרנסים ממצבו של המגדל וימצאו דרך לשמר אותו כמות שהוא. ואם לא יצליחו, אני חושב שהעירייה תבנה מגדל עקום חדש כי בלי מגדל עקום אין לעירית פיזה מה לעשות.

 למשל: בא גאון, ובנה למעלה מגדל פעמונים עקום, לצד השני כדי להסיט את מרכז הכובד. רעיון גאוני לא ?  זה לא עזר. !!

 ל מלון "פרזידנט", ברובע "פראטו" של "פירנצה" הגענו בול .

 מנוחה קצרה, ארוחת ערב וטיול רגלי בחלק הישן של העיר.

 באיטליה חוגגים היום את חג הקדושים. 

צעדנו ברחובות צדדיים כאשר פנינו לאחת הכיכרות הקרובות. והנה, נקלענו שלא במתכוון, ל"חנגא", של אבטיחים.  אבטיח לכל אורח. כיכר מלאה אנשים, מלאה קליפות של אבטיחים, כבישים ספוגים אבטיחים עד כי נדבקות נעליך, וכולם אוכלים ומנגבים מהמרפקים ועד האוזניים. כמו הילדים. ואני צילמתי. שגם הילדים יראו אתכם !

 תוך דקות, כל הקבוצה הפכה לחלק מהאוכלים, נזהרים בנימוס לא אופייני לסביבה, להישמר מהתוצאות האפשריות.

 בכיכר, המונים. רובם צעירים, שמחים ועליזים. חלקם מתרוצצים ללא מטרה, חלקם מדשדשים במי המזרקה שלרגלי הקתדרלה. איך אפשר בלי "קתדרלה".?

ובטרם אסגור את סיפורי היום, עוד מילים ספורות על ארוחת הערב   "החמות" שהובטחו לנו, הפכו לריטואל חוזר על עצמו. נחמד ! צריך רק סבלנות להביט בדברים שנוגעים לך או המתרחשים בקרבתך תוך כדי שאתה מחייך וממתין, מופתע, לראות כיצד ייפול דבר על אף שאתה יודע את אשר עשוי להתרחש.

מתיישבים. השולחנות מתאימים ל ??סועדים.  מספר המקומות הכללי, כמספר חברי הקבוצה. כאשר כבר חלקינו ישובים, ובכל שולחן שני מקומות פנויים, באות משפחות "סער" & "פלד" ומבקשים ??מקומות סביב שולחן אחד. 

שניות של שקט. גוסטב קם ממקומו. המלצרים מתרוצצים, כמה תנועות גוף לא שקטות של פליצ'ה והכל מסתדר. ואז.................... באים מהצד, מאיה, ישראל ופאני וצריכים מקומות ביחד. כולם מביטים לכניסה. שוב התרוצצות, שוב "רקונסטרוקציה" של הסידורים והעניין מסתדר.

המתח נמוג ומתפנים ל "טוטו". מה יגישו כ "מנה ראשונה" ?.

                   עוד לא פספסנו. ולמה כי כבר ביום הראשון תפסנו את ה"פרינציפ". אי אפשר לפספס. תמיד על "הדנטה". עם רוטב אדום וגבינת "פרמזאן". יוקרתי.                           

המים, תמיד רטובים.

המזגנים תמיד עבדו, רק לא תמיד סובבו בכיוון הנכון. 

באשר למנה העיקרית. זה תלוי כמה אוכלים התארחו לפנינו. בפעם האחרונה החלו להגיש חלקי עוף. בשולחן השני הגישו חלק של חלקי עוף. בהמשך עברו להגיש חלקי יונים ולאחרונים, דרורים.

לצמחונים הכינו חוויה מיוחדת. או "ספנק" של "פופאי" או חביתות. 

 בפעם האחרונה, נגמרו ביצי התרנגולת, השור ניצח בזירה, ולבנות הביאו  של הטוריאדור. הוא, הטוריאדור, אומרים, היה צמחוני. גם.

 אז אתם רואים. עם קצת רצון טוב, בלי בכי, הכל מסתדר.

 על המנה האחרונה לא נדבר. מצאנו כמה גלידות בדרך, יותר טובות. מה שהגישו במסעדות שאכלנו היתה זאת הגלידה הכי טובה בסביבה הקרובה לשולחן. והעיקר הבריאות.

בנים.................... מה נשמע - עוד קצת ואנחנו חוזרים.  אני דואג לעדכן אתכם לקראת בואנו וההוראות בנושא יגיעו במועדן. אני התמחיתי ב "פקסים".

                                                              להת........... מדני.